שריקי מרדכי נ' אריה חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

מבוא

1.במוקד המחלוקת בין הצדדים, השאלה אם האירוע המתואר בכתב התביעה הינו "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

רקע כללי וטענות הצדדים בתמצית

2.התובע יליד שנת 1966, הגיש תובענה בגין נזקי גוף, בה נטען, בין היתר, כי ביום 01.05.06 בשעה 06.00 או בסמוך, הוא נפגע בתאונת דרכים "עת נהג ברכב מ.ר. 7519659 מסוג טנדר אשר אליו מחובר ארגז מאחור" (סעיף 1 לכ"ת).

לטענת התובע במועד קרות התאונה הוא עלה על "הארגז האחורי של הרכב וזאת על מנת להעביר את מכשיר המדידה מהארגז האחורי של הרכב לתוך המושב הקדמי של הרכב....", כאשר לטענתו, לאחר הורדת מכשיר המדידה מהארגז והעברתו למושב, הוא התכוון להתחיל בנסיעה.

עוד טען התובע, כי "התאונה אירעה עת עלה.... על הארגז האחורי של הרכב כאשר לפתע החליק מן הארגז ועקב כך נפל ונחבל (להלן:"התאונה")", (סעיפים 6-4 לכ"ת).

3.הנתבעת בכתב הגנתה טענה, בין היתר, כי התאונה אינה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק וכי התובע נפגע בנסיבות שונות מהמתואר בכתב התביעה.

4.לצורך בחינת שאלת תחולתו של החוק על המקרה נשוא התובענה, הגיש התובע תצהיר בדבר נסיבות האירוע, מיום 02.03.09.

בתצהירו טען התובע, בין היתר, כי מכשיר המדידה נמצא בד"כ במושב הקדמי של הרכב אך ביום התאונה הוא היה מצוי בארגז האחורי, לדבריו במועד התאונה הוא נכנס לרכב, הניח את הטלפון הנייד ואת התיק ברכב, "וככל הזכור לי אף הנעתי את הרכב, ובטרם התחלתי בנסיעתי שמתי לב שמכשיר המדידה לא נמצא במושב הקדמי, אלא בארגז האחורי של הרכב.... התאונה אירעה עת יצאתי מהרכב בעוד הרכב מונע, עליתי על הארגז האחורי על מנת להעביר את מכשיר המדידה מהארגז האחורי של הרכב למושב הקדמי... כאשר לפתע החלקתי מן הארגז ועקב כך נחבלתי ונפגעתי" (ר' סעיפים 6, 7 ו-9 לתצהיר).

5.בעדותו מיום 09.12.09 (פר' בכתב יד) ציין התובע בין היתר, כי האירוע הנטען בכתב התביעה אירע בבוקר לפני יציאתו לעבודה (עמ' 5 שורות 6-3) וכי לטנדר שהיה אז ברשותו היה "ארגז פתוח".

לדבריו, הוא נכנס לאוטו שם את הציוד שלו ואז הבחין שהמכשיר לא נמצא בחלקו הקדמי של הרכב "אמרתי שיכול שאני או אשתי הורדנו אותו בלילה ואז יצאתי ושמתי לב שהוא בארגז" (עמ' 5 שורות 28-24).

בהמשך עדותו ציין התובע, כי כשיצא מביתו הוא הבחין רק בחלקו הקדמי של הרכב ולא בחלקו האחורי וכשראה שמכשיר המדידה אינו בתא הנהג, יצא החוצה וראה אותו בארגז מאחור.

התובע נשאל מה עשה כשראה את המכשיר בארגז האחורי, תשובתו: "הלכתי לפגוש האחורי, הוא גבוה עם וו גרירה, מתוך מטרה לקחת המכשיר לקבינה, וכשעליתי על הפגוש האחורי עד כמה שזכור לי הוא מברזל, הכל היה רטוב, לח, 06.00, איך שעליתי החלקתי וחטפתי מכה באיזור הצוואר והכתף" (עמ' 7 שורות 29-22).

עוד ציין התובע כי הוא לא פתח את דלת הארגז אלא "עליתי על הפגוש לא הגעתי עוד למכשיר כשנפלתי" (עמ' 8 שורות 23-21).

6.התובע נשאל האם את נושא המכשיר הוא סיפר למישהו, והשיב כי סיפר זאת למנהלים האישיים שלו אחרי שחזר לעבודה ושאלו כיצד נפצע, כי הוא לא רשם את הדברים באף מקום, "כתבתי לכ"א והם רשמו שעליתי לפרוק ציוד אליו התכוונתי להעביר את מכשיר המדידה".

לתובע הוצג כי הוא כתב בתצהירו שהרכב היה מונע והוא השיב "אני לא זוכר אם הרכב היה מונע" (עמ' 9 שורות 15-14).

המסגרת הנורמטיבית

7.הגדרת "תאונת דרכים" מצויה בסעיף 1 לחוק שזו לשונו:

"תאונת דרכים" – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה ; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושא נסיעתו, אף אם אירעו על – ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה בר כב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכאני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".